הציר, לכאורה לא פופולרי אך קשור ישירות לבטיחות הנהיגה, הוא מבנה מרכזי המחבר בין הגלגלים ומעביר כוח. הוא ממוקם מתחת לשלדת הרכב, עובר דרך הגלגלים השמאלי והימני, ממש כמו ה"שלד" של גוף האדם התומך בכל הגוף. בהתאם לדגם, הסרן מחולק לסרן הקדמי, הסרן האחורי וציר ההנעה: הכוח של המכונית-הקדמית עם ההנעה הקדמית מועברת על ידי הסרן הקדמי, המכונית ההנעה- האחורית מסתמכת על הסרן האחורי, ומכונית ההנעה מרובה-מחלקה את הכוח באמצעות מספר הצירים.
הציר המודרני מורכב מארבעה מרכיבי ליבה: גוף הציר, המפרק האוניברסלי, המיסב והאטם (ראה איור 1).
- סרן: משתמשים בעיקר בחומרים מרוכבים של פלדה מסגסוגת- או סיבי פחמן, עם חוזק פיתול של יותר מ-1200MPa
- מפרק אוניברסלי: הבינו את השינוי של זווית העברת הכוח, ודגמי-מתקדמים מצוידים במבנה צירי-ללא תחזוקה-
- מיסבים: מיסבי גלילה מדויקים יכולים לעמוד בעומס רדיאלי של 8000N·m
- אטמים: אטמי גומי פלואו-גומי רב-שכבתיים למניעת דליפת שומן וחדירת מים
1. הילוך כוח: מומנט המנוע מוגבר פי 20-50 ולאחר מכן מועבר בצורה מדויקת לגלגלים
2. נשיאת משקל: סרן בודד צריך לתמוך ב-1.5-3 טון משקל הרכב + עומס פגיעה דינמי
3. תיאום היגוי: שיתוף פעולה עם מערכת המתלים כדי להבטיח דיוק היגוי של 0.01 מעלות
- חצי-צף לעומת מלא-צף: הציר הצף המלא של כלי רכב מסחריים יכול להסיר את רכזת הגלגלים בנפרד, ולהפחית את עלויות התחזוקה ב-40%
